אודיות

שם : נאדין טריף + מיאמי מאדי
תאריך : 29/1/1998
+ 23/8/1998
כתובת : כפר ג'ולס
דוא"ל : nadintrf.55@gmail.com
עיסוק : תלמידות כיתה ט'1 מקיף ג'וליס .
קצת על עצמנו : אנחנו רצינו לעשות בלוג על הכלבים כי אנחנו אוהבות את הכלבים ואוהבות לחיות עם הכלבים אז רצינו לעשות את הבלוג על הכלבים כדי לעזור לאנשים שהם אוהבים את הכלבים ומעניינים לחיות אתם והם מחפשים סוג של כלב כדי לקנות .
אז אנחנו כתבנו על כמה סוגי כלבים ויש עוד המון סוגי כלבים שאנחנו נכתב עליהם .

מלטזי

משקל : 3-4 ק"ג

גובה :20-25 ס"מ

תיאור : גופו קטן ופרוותו לבנה

אופי : נוח

שימוש : תערוכות ולוויה

מלטזי הוא כלב קטן מגזע כלבי לוויה הידוע בפרוותו הלבנה וחלקה

הגזע הופץ בימי קדם בשנת 300 לפני הספירה. הסוחרים בני הממלכה הפינקית הביאו ככל הנראה לאיטליה את גזע ה"מליטה" הקדום (שמה הארכאי של מלטה) לפני יותר מאלפיים שנה.להבדיל מכלבים אחרים לסוג המלטזי אין ריח כלבי ואינו משיר שיער.

המלטזי הוכר כגזע על ידי הפדרציה הבינלאומית לתקינת כלבים בשנת 1954 והתקן האחרון של הארגון לגזע זה נקבע ב-27 בנובמבר 1989. בארצות הברית הוכר הגזע על ידי מועדון הכלבנות האמריקאי עוד בשנת .1888
בין מאפייניו הבולטים של המלטזי נמצא גולגולת עגלגלה. אפו שחור, גופו דחוס ואורכו שווה לגובהו. אוזניו שמוטות, שערו ארוך ועיניו כהות מאד ומוקפות בעור שחרחר (המכונה "הילה"), דבר המעניק לעיניו הבעה מיוחדת. אפו עשוי להבהיר ולהפוך לוורוד או חום בהיר כאשר הכלב אינו נחשף לשמש. במקרים רבים האף יהפך כהה שוב לאחר חשיפה מוגברת לשמש. פרוותו של המלטזי ארוכה ומשיית והוא חסר שכבת פרווה תחתונה. צבע פרוותו לבן טהור. אף שאוזניים בצבע קרם או צהוב בהיר מותרות אף הן, אלו אינן תכונות רצויות לגזע. מותרים אף גוונים של צבע שנהב בפרוותו. שרידים של כתום בהיר בפרווה הם פגם


אופיו של המלטזי מאפשר את החזקתו בחיק בעליו והוא אוהב תשומת לב. אלה כלבים שובבים ועירניים, אף בגיל בוגר. חלק מן הכלבים המלטזיים עשויים להיות תוקפניים ויש להשגיח על ילדים קטנים בקרבתם, אף שגידולם בחברת ילדים עשויה לסייע בהכחדת תכונה זו. המלטזי פעיל מאד בתחום הבית, הוא מעדיף לשהות במבנים סגורים. לכן גם ניתן להחזיקו בדירות. מלטזים אף עשויים לסבול מחרדת נטישה ובעת גידולו יש לשים לב לתכונתו זו.

לכלב המלטזי אין שכבת פרווה תחתונה וכמעט שאינו משיר שיער. בדומה לכלבי פודל ובישון פריזה, הכלב המלטזי נחשב להיפואלרגני ואנשים רבים שהם אלרגיים לכלבים עשויים שלא להיות אלרגיים לכלב המלטזי. הטיפול העיקרי בכלב צריך להתמקד בניקוי דמעות סביב ארובת העין כדי למנוע תופעה של הכתמת הפרווה. כתמים כהים סביב העיניים, המכונים "כתמי דמעות", הם בעיה ידועה בגזע זה המשתנה בחומרתה מכלב לכלב. ניתן להסיר כתמי דמעות בהברשה עדינה במסרק מתכת, לאחר הרטבת האזור במים פושרים. פעולה שעליה יש לחזור מדי ימים ספורים.
פרוות הכלב חייבת ניקוי והברשה יומיומית כדי לשמור על צורתה האוורירית ומניעת קשרים וסיבוכים. בעלי מלטזים רבים מספרים את הכלב בתספורת קצרה, 2-5 ס"מ, המשווה לכלב מראה של גור. אחרים, המגדלים כלבים לתצוגות, מקפידים לעטוף את פרוותו של הכלב בבגד ולחשוף את פרוותו רק בעת התצוגה.
מלטזים רבים רגישים ל"עיטוש הפוך" הנשמע כנחירה, צפירה, או קולות מחנק, הנובעים מהתרגשות-יתר, מאלרגיות, או בשעת יקיצה. אין זה מצב מסכן חיים, אולם יש לנסות ולהרגיע את הכלב בשעת תגובה זו.
הגזע הובא לראשונה לישראל בשנת 1979 על ידי יאיר צברי, הגורים הובאו מחוות הגידול בדרום אפריקה והפכו לפופולריים מאד משנות ה-80, ועד היום.

 

סמוייד

ארץ מקור :  סקנדינביה

משקל : 25 ק"ג

גובה : זכרים : 57 ס"מ
         נקבות :53  ס"מ

תחולת חיים : 14 שנים

תיאור :  גופו של הסמוייד מוצק, וגבו שרירי, הראש משולש והזנב ארוך ומסתלסל. הוא בעל פרווה מלאה וכפולה. צבעה של הפרווה, הוא ברוב המקרים לבן, אך ייתכנו גם צבעים קרמיים אך למרות זאת תקן הגזע קובע כי הוא צריך להיות לבן.

אופי : חכם, מסור, ידידותי, נמרץ, בעל ביטחון עצמי, סתגלן, עצמאי ועקשן

שימוש : שעשועים.

הסמוייד הוא סוג של כלב השייך למשפחת הכלביים.

שמו לקוח משם השבט "סמוייד", שמוצאו בטונדרה, המשתרעת לחופי אוקיינוס הקרח הצפוני מהים הלבן במערב ועד להרי סיביר במזרח. הכלב שימש לשמירה על עדרי איילים, הובלתם, גרירת מזחלות ושמירה מפני חיות טורפות. בעליהם התנהגו אליהם כאל בני בית, וחלקו איתם את מזונם וביתם, גם לצורך חימום הבעלים בעזרת הכלבים. הודות למנהג זה, נטבעה בסמויידים תחושת היותם חלק מהבית ונאמנותם לבעליהם. משלחות חוקרים, שפגשו את אנשי השבט בסוף המ-19,הביאו עימם את הגזע לבריטניה, שהוו את הבסיס לגזע ולהכרתו בעולם.

הסמוייד חכם, מסור לבעלים, ידידותי מאוד (לכן לא תמיד יתאים לשמש ככלב שמירה), נמרץ, בעל ביטחון עצמי רב, מסתגל בקלות, עצמאי ומאוד עקשן. זקוק לחינוך ואילוף קפדניים. כינויו של הגזע הוא "סם המחייך" בגלל מיקום העיניים ביחס לפה וצורת המשיכה של הפה לאחור שנראים כמו הבעת חיוך וכמו הבעת פניו, כך גם אופיו.

 

כלב כנעני

ארף מקור : ישראל

משקל : 18-25  ק"ג

גובה 50-60 ס"מ

תחולת חיים : 16-18  שנים

תיאור : הכנעני הוא כלב בינוני שרירי זריז וחזק ביחס לגדולו .
כמו רוב כלבי השפיץ אוזניו זקופות וזנבו נישא גבוה ומגולגל מעל הגב פרוותו עבה וקשה והיא ומגנה עליו מפגעי מזג אוויר .
צבעה אדמדם לבן .שחור מנוקד או גוונים של חול צבעי המדבר -חול, זהב אדום וקרם טיפוסים לגזע

אופי :
כבן למשפחת כלבי השפיץ, הכנעני הוא כלב נאמן ביותר למשפחתו, אולם, הוא מעט מרוחק. הכנעני הוא טריטוריאלי ביותר, ושומר בקנאות על סביבתו, לכן הוא כלב שמירה מעולה.
הכנעני הוא כלב חשדן, ולרוב לא ייתן לאף אדם לגעת בו למעט בעליו. במידה ופולש לשטחו כלב זר הוא עלול לתקוף כדי להרוג .

שימוש : לוויה ושמירה .


הכלב הכנעני הוא הכלב הגזעי היחיד שמוצאו בארץ ישראל.
הגזע הכנעני משתייך לתת המשפחה כלבי שפיץ, כפי שמכונים כלבי פאריה. משפחה זו היא אחת ממשפחות הכלבים העתיקות ביותר, הכלבים השייכים למשפחה זו נשתמרו אלפי שנים, כשהם שומרים על תכונות בסיסיות ומשתנים במעט בהתאם לתנאי הסביבה, והם היסוד הבסיסי לקשר שבין האדם לכלב. הגזע הכנעני היה נפוץ מאוד באזורנו, מסיני עד סוריה. הוא מוכר עוד מימי התנ"ך ומופיע בציורי קיר באתרים ארכאולוגיים בני אלפי שנים. בתקופה העתיקה חיו כלבים אלה ככלבי להקה פראיים. במהלך השנים התרחש חיבור בינם לבין נוודי האזור, הבדואים הכלבים שימשו ככלבי עבודה וככלבי שמירה. מי שהביאה, בעת החדשה, להיכרות עם הגזע הייתה פרופ' רודולפינה מנצל, שהגיעה לארץ ישראל מאוסטריה בשנת 1934, והקימה ארגון של כלבי שירות לטובת "ההגנה". פרופ' מנצל מצאה כי הכלבים שמוצאם באזור זה הם המתאימים ביותר לשמש ככלבי עבודה משום יכולתם להסתגל לתנאי הסביבה הקשים ולתנאי אקלים קיצוניים, ומשום היותם קלים לאילוף ובעלי תכונות של נאמנות ונכונות לעבודה.



כבן למשפחת כלבי השפיץ, הכנעני הוא כלב נאמן ביותר למשפחתו, אולם, הוא מעט מרוחק. הכנעני הוא טריטוריאלי ביותר, ושומר בקנאות על סביבתו, לכן הוא כלב שמירה מעולה. הכנעני הוא כלב חשדן, ולרוב לא ייתן לאף אדם לגעת בו למעט בעליו. במידה ופולש לשטחו כלב זר הוא עלול לתקוף כדי להרוג.
בטבע הכנענים חיים בלהקות. בדומה לזאבים, הלהקות נשלטות על ידי זכר אחד ונקבה אחת ושאר חברי הלהקה מדורגים במדרג חברתי. הכנעני, רואה במשפחה של בני האדם את הלהקה שלו ולכן יכול לקרות מצב שבו הוא ינסה לתפוס את ה"מנהיגות" על להקה זו וינהג בתוקפנות. על-מנת למנוע מצב זה יש לאלף את הכנעני מגיל צעיר. הכנעני לא יתקוף אדם, אלא אם כן יראה צורך לעשות זאת על-מנת להגן על הטריטוריה שלו, על זכויותיו ועל מעמדו בלהקה. במקרים רבים, הוא נוטה לגונן באופן מוגזם על הילדים במשפחה.
הכנעני נוהג לחפור בורות. זוהי עדות לחיי הבר, בהם הוא נהג דרך קבע לחפור בורות ולהטמין בהם מזון לעת חירום.
קיימות להקות של כלבים כנעניים פראיים שחיות בטבע. בישראל ישנם כלבים פראיים בצפון בצבעי שחור ושחור לבן וככל שמדרימים הצבעים הופכים בהירים

 

יורקשייר טרייר

ארץ מקור : אנגליה

משקל : עד 4.500  ק"ג

גובה : 20 ס"מ

תחולת חיים : 12-15 שנים

תיאור : בעל פרווה ארוכה חלקה ומשיית  בצבע חום בהיר

אופי : עקשן וערני

שימוש : לוויה שעשועים ותערוכות

היורקשייר טרייר הוא כלב בית השייך למשפחת הכלביים.

היורקשייר טרייר הוא כלב קטן, מאוזן ושרירי. בעל קו עליון ישר וגב קצר, אך לא מכווץ. כלב פרופורציונלי מאד. בעבר הלא רחוק נהגו לקצוץ את זנבו לפי דרישת תקן הגזע. כיום, לאחר החלת החוק האוסר קיצוץ איברים שלא למטרות רפואיות אצל בעלי החיים, ניתן לראות יותר ויותר כלבים מן הגזע עם זנב מלא וארוך. גובהו של היורקי כבוגר הוא כ - 20 ס"מ בערך ועל מנת שיתאים לדרישות הגזע - משקלו לא יעלה על 3.100 ק"ג.
הפרווה של היורקשייר טרייר דורשת השקעה וטיפול מסור ועקבי. אלה שאינם רוצים להציג את כלבם בתערוכות או להשקיע את זמנם בטיפוח של שיער היורקשייר טרייר יעדיפו להעניק לכלבם תספורת גורית במספרת כלבים המתמחה בכך. שיער הראש נאסף ונקשר ל"קוקו", על-מנת למנוע ממנו ליפול על ולתוך העיניים, מה שעלול לגרום לדלקות עיניים. חשוב להדגיש שליורקשייר טרייר אין פרווה תחתונה ולכן אינו משיר שיער. כל מי שסובל מתופעות אלרגיה או בעיות נשימה כמו אסטמה או ברונכיטיס ידע להעריך את המעלה הזו. או להבדיל, אנשים שניקיון ביתם חשוב להם. היורקשייר טרייר מתאים לגידול בדירות קטנות. למרות פרוותו הארוכה, אינו משיר שיער.



בהשוואה להיסטוריה של גזעים רבים, דומה כאילו היורקשייר טרייר הופיע כך פתאום, יש מאין. קיימות כמה גרסאות להיסטוריה של הגזע. מספר תאוריות הטוענות שהיורקשייר טרייר מתייחס לטרייר גדול כמו האיירדייל טרייר, או לכלב בעל פרווה חלקה כמו המנצ'סטר ואולי לכלב קצר רגליים, גב ארוך ובעל קו עליון לא ישר, כמו הדנדי דיאמונט. תאוריות אלה מתבססות על העובדה שגורי הגזעים הללו נולדים בצבע שחור עם כתמים חומים זהובים במקומות מסוימים, וחלקם משנה את צבעם עם התבגרותם לצבעי השחור פלדה וזהוב, בדיוק כמו היורקשייר טרייר.
ניתן להניח, כמעט בוודאות, שגזע היורקשייר טרייר הוא תוצאה של הכלאות מכוונות בין כמה סוגי טריירים, אשר חיו באזורים שונים באיים הבריטיים, ונדדו עם בעליהם למחוז יורקשייר, בחיפושם אחר עבודה במפעלי הטקסטיל ובמכרות הפחם, בתקופת ה"מהפכה התעשייתית".
בין הגזעים הידועים כאבות הגזע , ניתן למנות את הגזעים הבאים : הווטר סייד טרייר (Water Side Terrier), הקליידסדייל טרייר (Clydesdale Terrier) והפייסלי טרייר (Paisly Terrier) – ידועים יותר בשם סקוטיש טרייר(Scotish Terrier), הבלק אנד טן טוי אינגליש טרייר (Black and Ten Toy English Terrier) והמלטז.
היורקשייר טרייר הידוע הראשון היה כלב ששמו האדרספילד בן, שנולד בשנת 1865  מגדלו היה אדם בשם איסטווד, מהעיר האדרספילד שבאנגליה. לכלב זה הייתה השפעה רבה על הזכרים הראשונים, גודלם ואיכותם המשובחת. האדרספילד בן מת בהיותו בן 6 בלבד, קורבן לתאונת דרכים. ואולם, במשך חייו הקצרים זכה ביותר מ – 70 פרסים בתצוגות כלבים שונות, ומילא כאמור, תפקיד חשוב בעיצובו של הגזע, כפי שהוא נראה היום.
עד  1880היה הגזע מוכר בשם Scotch Terrier. בשנת 1886 הוכר היורקשייר – טרייר רשמית על ידי ה-British Kennel Club.
במשך דורות רבים, נאסר הציד על האריסים והעניים ברחבי אנגליה – אי לכך, נחקק חוק, בערך במאה ה – 11, האוסר על האריסים להחזיק בכלבים גדולים, היכולים לשמש למטרות ציד, והתיר להם להחזיק רק בכלבים קטנים. החוק הנוקשה קבע במפורש שרק כלב שיהיה מספיק קטן להידחק דרך טבעת שקוטרה 7 אינצ'ים, יוכרז כחוקי ובעליו יורשה להחזיק בו.
האריסים השתמשו בכלביהם בעיקר לציד עכברים, חולדות ומזיקים שונים בשדותיהם ובבתיהם, אך גם לצייד ארנבות וחיות קטנות אחרות, ששימשו תוספת למזונם הדל.
היורקשייר – טרייר שקל בתחילת דרכו מעל 7 ק"ג, אולם, עקב הנסיבות, פותח במשך השנים טרייר זעיר, שיענה מחד על דרישותיו הנוקשות של החוק, ומאידך ישרת את צורכיהם של האריסים והעניים.
היורקשייר – טרייר שימש ככלב עבודה לכל דבר, והוא הפך לכוח עזר חשוב במשקים החקלאיים של האריסים – צד מזיקים בשדות, ומאוחר יותר, גם במכרות הפחם ובמפעלי הטקסטיל שצצו עם המהפכה התעשייתית באנגליה. בתחילת המאה ה-19 החלו בעלי הכלבים לערוך רישומים של כלביהם, ולערוך ביניהם הכלאות מכוונות. הגידול הפך מבוקר, לא למטרות תחביב, אלא לשם הכנסה נוספת. עם השבחת הגזע ומזעורו, החל מחירו של היורקשייר –טרייר להאמיר.
המהפך במעמדו ובייעודו של היורקשייר – טרייר החל בתקופה הוויקטוריאנית בערך. מגזע ששימש את המעמדות הנמוכים ביותר באנגליה, ככלב עבודה לכל דבר, הפך ה"יורקי" לחיית מחמד אופנתית ומפונקת של המעמדות הגבוהים ביותר, ומחירו הוסיף להאמיר בהתאם.
למראה הופעתו הזוהרת של ה"יורקי" כיום, קשה להאמין שתחילת דרכו הייתה כה צנועה. הוא נהיה לכלב פופולרי ומבוקש בעולם כולו, ומשמש בן – לוויה למפורסמים רבים

 

דלמטי

ארץ מקור : קרואטיה

משקל : 27-30  ק"ג

גובה : 54-61  ס"מ

תוחלת חיים : 10-13 שנים

תיאור : בעל פרווה קצרה קשה וצפופה  פרוותם בצבע לבן ועליה נקודות שחורות אך לעתים חומות

אופי : כלב אנגרטי  סקרן אוהב ילדים ונאמן

שימוש : שעשועים ולוויה

הדלמטי הוא גזע של כלב הבית, המשמש ככלב ציד. מקור שמו באזור מוצאו, חבל דלמטיה שבקרואטיה של ימינו

זהו גזע פופולרי בעל מבנה גוף שרירי, גודלו בינוני והוא בעל סיבולת גבוהה. פרוות הדלמטים קצרה, קשה וצפופה. פרוותם בצבע לבן ועליה נקודות שחורות, אך לעתים חומות. צבע האף והעיניים חום או שחור, בהתאם לצבע הנקודות. גורי הדלמטי נולדים לבנים לחלוטין. עם הזמן, בשל הופעת כתמים שחורים (או חומים) על העור, הפרווה משנה את צבעה בהתאם. במשך כל חייהם, כתמים חדשים ימשיכו להופיע על הכלבים הדלמטיים, אם כי אחרי הגיעם לבגרות מינית קצב הופעת הכתמים יואט בהרבה. תוחלת חייו של הדלמטי היא מ-10 עד 13 שנים, אך עם טיפול מסור, ככל הכלבים, חייהם יכולים להיות ארוכים יותר.

הדלמטי הוא כלב אנרגטי ביותר וזקוק לאימון רב. הוא ממושמע ובדרך כלל קל לאילוף, סקרן, כלב משפחה פופולרי, אוהב ילדים ונאמן לבעליו. הדלמטי רגיל לחברת בני אדם, ולעתים ללא חברה הוא עלול להיכנס לדיכאון. יש לשמור עליו בסביבה שאינה סואנת על מנת שלא ירוץ אחר מכוניות

הדלמטי הוא גזע מאוד עתיק. בריאותם טובה באופן כללי, למרות שיש נטייה גדולה יותר בגזע זה לחירשות. מרביעי הגזע לא שמו לב בתחילה למחלה זו והם יצאו מתוך ההנחה שהכלבים טיפשים. מדענים גילו שקיים קשר בין בעלי חיים חירשים לבין היותם לבקנים וזו אותרה כבעיה גנטית. כיום מרביעים כלבים ששומעים בשתי אוזניהן, למרות שכלבים הסובלים מחירשות באוזן אחת או בשתי האוזניים עדיין יכולים להיות חיות מחמד מוצלחות. נמצא גם קשר בין חירשות לבין צבע העיניים - דלמטים כחולי עיניים בעלי סבירות גבוהה יותר לסבול מחירשות מאשר דלמטים חומי עיניים.
בעיות נוספות הקשורות לכלבים גדולים ככלל, ולכלבי ציד בפרט הינן בעיות אגן. בעיות מסוג זה מופיעות לראשונה בגיל מתקדם, והן מאופיינות בכיווץ שרירים לאחר הישארות בתנוחה מסוימת לזמן רב, כגון שינה או ישיבה. הכלב אינו מסוגל להזיז את שרירי האגן, מאחר שהם נוקשים. לאחר פעילות מוטורית קצרה השרירים מתרחבים והכאב נעלם כלא היה.

 

 

דוג דה בורדו

ארץ מקור : צרפת

משקל : זכרים :55-70  ק"ג
          נקבות : 45-70  ק"ג

גובה : זכרים: 60-68 ס"מ
         נקבות : 58-66  ס"מ

תחולת חיים : 8-12 שנים

תיאור : הפרווה קצרה וצבעה והוא  חום אדמדם
לעתים מופיעה מסיכה שחורה-אדומה  באוזר הפנים , תקן הגזע מתיר גם כתם לבן בחזה או בקצות הרגליים . פני הכלב פחוסים וזרבובית האף יכולה להגיע עד לאורך של כפעמיים אורף הראש

אופי :  הכלב רגוע ועדין ,בעל אופי יציב ונוח וביטחון עצמי רב הוא אנו תוקפן אך מצטיין ככלב שמירה בזכות הטריטוריאליות והערניות  שלו . מסתדר מצוין עם ילדים  ואין לו בעיה לקבל מהם מרות .

שימוש  :  כלב שמירה ולוויה

מוצאו של גזע זה איננו ודאי. יש הטוענים שמוצאו בכלבים עתיקים בשם מולוסרים, כלבי הגנה, שמירה וסחיבת משאות, שהופצו על ידי היוונים ברחבי אירופה. הצרפתים טוענים שמקורו בצרפת, ומסתמכים על ממצאים ארכאולוגיים של שלדי כלבים גדולים ומסיביים מהתקופה הפרהיסטורית. בשל יכולת השמירה שלו, היה הדוג דה בורדו פופולרי מאוד בבתי אצילים בצרפת. הוא אומן להגן על רכוש, לשמור על עדרי בקר, לצוד חזירי בר, לסחוב את עגלות הקצבים, לעייף שוורים לפני שחיטה וככלב שמירה בנמלים כנגד פשיטות של שודדי ים. מימי הקיסרות הרומית ועד תחילת המאה-20 שימש לקרבות כנגד כלבים וחיות אחרות, כמו דובים, שוורים ואף כנגד בני אדם. במאה ה-16 השתמשו בכלבים אלו כאמצעי להענשת אסירים. ב-1863 התקיימה תערוכת הכלבים הראשונה בצרפת, שקבעה תקני גזע טיפוסיים ואחידים של כל הגזעים החיים בצרפת, , על שם עיר הבירה של המחוז שבו הוכלא - בורדו. את גבולות צרפת יצאו הכלבים רק בשנות ה-60 של המאה-19. בעבר, כאשר השתמשו בגזע זה למטרות עבודה, הוא חונך לתוקפנות ונודע ככלב מפלצתי בעל לסתות אימתניות, אולם לאחר תערוכת הכלבים ב-1863 החלו אצילי צרפת לרכוש את הדוג דה בורדו ככלב לוויה נאמן בעל מזג נינוח.
כיום אנשים רבים רוכשים כלב זה כחיית מחמד. 

הפרווה קצרה וצבעה הוא חום-אדמדם. לעתים מופיעה מסיכה שחורה-אדומה באזור הפנים. תקן הגזע מתיר גם כתם לבן בחזה או בקצות הרגליים. פני הכלב פחוסים וזרבובית האף יכולה להגיע עד לאורך של כפעמיים אורך הראש (מהעיניים ועד לסוף הגולגולת). כלבים שפניהם פחוסים במיוחד נוטים לסבול מבעיות נשימה ויכולתם הגופנית מוגבלת.
בגלל משקלם הרב של כלבים אלו, נדרשים להם שרירי אגן וגב חזקים במיוחד שייתמכו בעצמותיהם המסיביות, אחרת הם עלולים לרכוש בעיות יציבה שונות, שהמסוכנת מכולם היא היפ דיספלסיה. היפ דיספלסיה היא בעיה באגן, המדורגת ברמות שונות E - A. דרגה A משמעה אגן תקין. דרגה וE היא המצב החמור ביותר, שבו בדרך כלל נאלצים להמית את הכלב כדי לשים קץ לסבלו. באילן היוחסין של כלבים גזעיים מצוין מצב האגן של כל כלב שלושה דורות אחורה

 

כלב רוח פולני

כלבי רוח הם סוג של כלבי ציד, אשר צדים בעיקר בעזרת מהירותם וחוש הראיה שלהם, במקום בחוש הריח


כלבים אלו מתמחים במרדף אחר טרפם, תוך שמירה עליו בטווח ראייתם, ותפיסתו בזכות מהירותם וזריזותם הרבה. הם חייבים לזהות תנועה במהירות, ועל כן ראייתם חדה. כלבי רוח הם בעלי גב גמיש, רגליים ארוכות, וצעדים ארוכים; הם בעלי לב גדול (יחסית לכלבים אחרים), וריאות חזקות ויעילות במיוחד, המתאימות לריצות אירוביות ואנאירוביות כאחד. גופם רזה, דק, ושרירי, ולכן משקל גופם מינימאלי. כל זאת הופכים את הכלבים הללו לזריזים ומותאמים ליעודם ככלבי ציד או ככלבי מרוץ.

כלבי רוח כמו הסלוקי קיימים לפחות 5,000 שנה. השרידים הקדומים ביותר לכלבים אלו נמצאו בחפירות בשומר ומתוארכים ל-6,000-7,000 לפני הספירה. התיעוד המוקדם ביותר לכלבים אלו בהיסטוריה האירופאית היה בכתביו של אריאנוס במאה ה-2 לספירה. אף על פי שהיום כלבים אלו משמשים בעיקר כחיות מחמד, הם הורבעו אלפי שנים על מנת לזהות תנועה, לרדוף, לתפוס, ולהרוג טרף בעזרת מהירותם, ולכן עד היום קיים בהם האינסטינקט לרדוף אחר חיות.
כיום, כלבים אלו משמשים גם בתעשיית מרוצי הכלבים, ועל פי ההערכות כ-60 אלף כלבי רוח משתתפים בהם.‏^[1]עמותות שונות למען בעלי חיים מוחות על השימוש בכלבים למטרות מרוצים.


רשימה של כלבי רוח נפוצים
קיימים כלבים רבים אחרים אשר מסוגלים לצוד בעזרת חוש הראייה ומהירותם, אך לא מוכרים ככלבי רוח. כלבי רוח מוכרים:

• אזוואק
• אייריש וולפהאונד
• כלב אפגני
• בורזוי
• גלגו ספרדי
• גרייהאונד
• גרייהאונד איטלקי
• גרייהאונד הונגרי
• דירהאונד סקוטי
• ויפט
• כלב רוח פולני
• סלוקי
• סלוגי

 כלב רוח סלוקי

 

 

 כלב רוח ויפט.

 

 

 כלב רוח בורזוי

 

 

 

רוטווילר

משקל - זכרים 40-50 ק"ג. נקבות 30-35 ק"ג

גובה - זכרים 60-63 ס"מ, נקבות 52-56 ס"מ.
הפרווה קצרה וצבעה שחור עם כתמים חומים בהירים וכהים.

הרוטוויילר הקדום (צאצא של המולוסוס האירופי) שימש כלב רועים שרירי וקשוח, שצעד לצד הלגיונות הרומיים ברחבי אירופה. את שמו קיבל מהעיר הגרמנית רוטווייל ששימשה אז מרכז אזורי לסחר בבקר ואליה הגיע יחד עם אותם לגיונות. הרוטוויילר הנהיג והוביל עדרי בקר עצומים, ושמר עליהם מפני טורפים.  בנוסף שימש גם לציד חזירי בר  אך את עיקר פרסומו קיבל בזכות היותו כלב קצבים.

הרוטווילר הוא כלב חזק, שרירי ותקיף. בארצות הברית כלבים מזן זה מדורגים ככלבים קטלניים (29 מקרי מוות) לאחר גזע הפיט בול שלו מיוחסים 60 מקרי מוות. בכמה מדינות (אירלנד, צרפת) כלב מזן זה מחויב על פי חוק ברצועה ובמחסום במקומות ציבוריים. בחלק ממדינות ארצות הברית קיימות הגבלות בהקשר לזן זה. עם זאת בחלק ממדינות אירופה כמו בריטניה וגרמניה הוא אינו נכלל בהגבלות על כלבים מסוכנים.
בעקבות סדרת תקיפות כלפי ילדים, דעת הקהל בישראל ביקשה לאסור גידול כלב זה ביחד עם כלבי תקיפה אחרים. בשנת 2004 קבע צו של שר החקלאות (במסגרת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים) שהרוטוויילר (ביחד עם 7 גזעי כלבים נוספים) הוא כלב מסוכן, שחלה שורה של הגבלות על החזקתו בישראל. ברמת השרון, לאחר שכלב מסוג זה תקף קשיש, יזם ראש המועצה אפרים חירם חוק עזר האוסר על החזקת כלבים מסוג זה. החוק לא יצא לפועל, וכיום ניתן  להחזיק רוטוויילר בעיר.

רוטווילר

 

זכר ונקבה רוטווילרים

 

 

 

שנאוצר

לשנאוצר שלושה סוגים עיקריים המחולקים על פי גדלים: 

1. שנאוצר ענק (עד 70 ס"מ),
2. שנאוצר בינוני (עד 50 ס"מ)
3. שנאוצר ננסי (עד 36 ס"מ).

ניתן למצוא את הכלב בצבעים שונים:

 1. שחור,
 2. פלפל/ מלח (גווני אפור),
3.  ובננסי גם את השחור/
4. כסף והלבן.

מהווריאציות הרבות של השנאוצר ניתן להבין את מרחב התפקודים שאותו גזע זה מילא ועדיין ממלא, ביניהם: ציד מכרסמים, שמירה על ילדים, רעייה ושמירה על עדרים, ליווי ושמירה אישית ועוד. ניתן להגדיר את השנאוצר ככלב רב שימושי לחווה חקלאית.

מבנה אופי וטיפול:

לשנאוצר גוף ריבועי ומוצק, בעל פרווה צפופה בשיער, עבה וקצרה, המגנה עליו מפני כל מזג אוור. שיער הגבות, סביב לאף ומתחת לסנטר ארוך יותר משאר שיער הגוף. תסרוקת זו מקנה לשנאוצר את מראהו המיוחד עם זקן וארשת פנים רצינית למראה.
השנאוצר מחליף את פרוותו פעמיים בשנה וצריך לעזור לו להיפטר מהשיער "המת" באמצעות מריטה. כמו כן הוא זקוק להברשה וסירוק על בסיס שבועי.
לשנאוצר, בניגוד לרוב גזעי הכלבים, אין כמעט ריח כמו כן אינו נובח שלא לצורך. בדומה לגזעי כלבים אחרים, זקוק לזמן משחק מדי יום. השנאוצר הוא כלב חכם, טריטוריאלי בעל יצר שמירה מפותח, הקשור ונאמן מאוד לבעליו וקל לאילוף

מוצאו של השנאוצר מגרמניה ב-מאה ה-15 וה-16

השנאוצרים הראשונים היו מהגזע הבינוני, ושימשו לציד חיות קטנות ומכרסמים שונים. כמו כן שימשו גם כמלווים לסוחרים עם מרכולתם לשוק, וכשומרים על הדוכן.
השנאוצר שייך למשפחת הפינצ'רים. ועד למאה ה-19 נחשבו השנאוצרים לפינצ'רים שעירים, בעלי שיער זיפי. בשנת.1879 החלו להפריד את הפינצ'רים בעלי השיער הזיפי מתוך גזע הפינצ'ר וב-1880 נרשם כגזע חדש ושמו "שנאוצר", שפרוש המילה בגרמנית הוא: זרבובית (הפה והאף של הכלב).
את השנאוצר הננסי החלו לפתח באמצעות הרבעות מכוונות של הכלבים הקטנים מהשנאוצר הבינוני, וכנראה הוכנסו גם קווי דם של אפנפינצ'ר. לראשונה הוא נראה בזירות התצוגה בשנת.1899. מטרתו של פיתוח השנאוצר הננסי היה עבור ציד חיות קטנות כמו עכברושים וככלב ליווי. כיום זוכה השנאוצר הננסי לפופולריות הגבוהה ביותר בין כל משפחת השנאוצר.
ב-1909 החלו לטפח את השנאוצר הענק, במינכן - גרמניה , על ידי הרבעות מבוקרות של השנאוצר הבינוני עם כלבי בקר בלגים ודני ענק. מטרת הפיתוח הייתה לפתח כלב עבודה עבור שמירה על עדרים ושמירה אישית. בשנים מאוחרות יותר שימש גם ככלב משטרה.

 

טוסה אינו

מקור הגזע והיסטוריה
טוסה אינו הוא גזע חדש יחסית והוא מגיע אלינו מיפן, המקומיים קוראים לו מתאבק סומו. מטרת הגזע היא השתתפות בקרבות כלבים, המפתחים של הגזע לקחו מספר כלבים גדולים וחזקים כמו: דני ענק, מסטיף, סנט ברנרד וגזעים נוספים ויצרו לנו כלב לחימה.
טוסה אינו הוא כלב מרשים, הופעתו החיצונית תגרום להרבה גנבים להתרחק מביתכם.
מבנה גופו רחב ושרירי, ראשו גדול ומלא קמטים רגליו ארוכות וזנבו ארוך.
משקל: 35-90 ק"ג
גובה: 62-82 ס"מ

שפיץ יפני

משקל : 6 ק"ג
גובה : 30ק"ג
תוחלת חיים : 16 שנים
השפיץ היפני הוא כלב משויך לקבוצת השפיצים .
הוא נחשב ככלב אינטליגינטי מאוד וקל לאילוף , הוא כלב שיש לו אהבה גדולה לבני האדם .
היסטוריה של הגזע :
 הם מגזע קטן ושימשו לאורך השנים ככלבי בית ולוויה. הם הופיעו במקורות לראשונה בסוף שנות ה-40, אולם, במקור התפתחו מגזע השפיץ הגרמני הגדול, והופיעו כבר בתחילת שנות ה-20, אז שימשו בעיקר ככלבי מזחלות .

לברדור רטריבר

ארץ מקור: ניופאונדלנד , קנדה
משקל : זכרים : בין 27-60 ק"ג
            נקבות : 25-42 ק"ג
גובה : זכרים : 56-63 ס"מ
        נקבות : 54-60 ס"מ
תוחלת חיים : 10-13 שנים
תיאור : פרווה קצרה בצבעים שחור , צהוב או חום
אופי : שמח , שקט, נוח וידידותי
שימוש : נחייה לעיוורים , צייד ,גישוש סמים וכלב משטרה
לברדור רטריבר (בקיצור: לברדור) הוא גזע של תת-המין כלב הבית. הגזע מאופיין בקרום בכפות הרגליים, אשר שימש למטרותיו המקוריות להחזרת רשתות דייגים.
הלברדור הוא גזע הכלב הנפוץ ביותר בקנדה, בריטניה, ארצות הברית ואף בישראל. הוא נמצא בשימוש רחב ככלב נחייה, ומשמש משטרות רבות ברחבי העולם ככלב משטרתי לגישוש ומטרות שונות. הלברדור בדרך כלל אוהב לשחות ולשחק, והוא טוב הן עם ילדים והן ככלב שמירה.
היסטוריה
משערים כי מוצאו של הלברדור מהאי ניופאונדלנד (מכונה "ניופאונדלנד קטן"), אך ייתכן שהובא לשם על ידי דייגים שיישבו את האזור כדי לעזור להם בציד. הדייגים היו לוקחים את כלבי הלברדור בסירותיהם, והם היו מביאים את הדגים שהיו נופלים מהרשתות. בזכות אופיו הטוב ויכולות הציד והשחייה שלו, האנגלים הביאו אותו עמם לאנגליה בסוף המאה ה-18, אך תחילה לא הייתה הקפדה על טוהר הגזע. הלברדור-רטריבר הוכר לראשונה כגזע על ידי ההתאחדות האנגלית לכלבנות ב-1903. הגזע נרשם בהתאחדות האמריקאית ב-1917.
כיום, משמשים הלברדורים ככלבי נחייה לעיוורים וגם ככלבי חיפוש והצלה וכמגלי חומרי נפץ וסמים, וזאת בזכות אפם הרגיש

פודל

ארץ מקור : גרמניה

 משקל : לכל תת- גזע של פודל יש משקל אחר :

1. טוי (toy) : בין 6 ק"ג  ל 8 ק"ג 

2. ננסי (nain) : בין 8 ק"ג עד 14ק"ג

3. בינוני (moyen) : בין 14 ק"ג עד 20.5 ק"ג 

4. גדול (grand) : בין 20.5 ק"ג עד 32 ק"ג

גובה : לכל תת- גזע של פודל יש גובה אחר :

1. טוי (toy) : מתחת  ל-28 ס"מ

2. ננסי (nain) : בין 28 ס"מ  עד 35 ס"מ 

3. בינוני (moyen) : בין 35 ס"מ עד 45 ס"מ

4. גדול (grand) : בין 45 ס"מ עד 60 ס"מ 

תוחלת חיים : 10-18 שנים 

תיאור : צבע הפרווה של כלב פודל הוא אחיד ונע בין :שחור, אפור,חום ,אדום, משמש ולבן . 

פרוותם צמרירית מתולתלת  או גלית  

אופי :

1. מזג טוב סיובלת טובה צייתן 

2. אוהב מים 

3. בעל רצון עז לרצות את הבעלים 

שימוש : שעשועים ולוויה 

 קיימים פודלים בגדלים, צבעים וסוגי פרוות שונים.

הפודל נחשב לכלב השני האינטליגנטי ביותר, כשאת המקום הראשון תופס הבורדר קול  . בעוד שהבורדר קולי פעיל מאוד, הפודל שקט ורגוע בבית, אך אקטיבי ונמרץ בחוץ. הפודל חברותי ומסתדר היטב הן עם אנשים והן עם כלבים אחרים. פודלים מהסוגים הגדולים נחשבים לכלבי שמירה וציד טובים.

היסטוריית הגזע

ציורי כלבים, הדומים לפודל, נראים על קברים ומטבעות רומאיים משנת 30 לספירה. הפודל מופיע אף בציוריו של אלברכט דירר, בן המאות ה-15 וה-16. בשלהי המאה ה-18 היה הפודל כלב הלוויה העיקרי בספרד, כפי שניתן לראות בעבודותיו של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה גויה.

מקור הפודל המוכר כיום הוא בגרמניה, ככלב ציד שאומן להביא עופות מים שנורו ונפלו למים. משמעות השם "פודל" בגרמנית היא 'להשתכשך במים'. למרות מוצאו הגרמני, הפודל נחשב לכלב הלאומי של צרפת והוא מופיע בסרטים רבים. עיצוב תסרוקת האריה האופיינית של הגזע מיוחס למלכת צרפת, מרי אנטואנט. בזכות חוש הריח המפותח שלהם ורגליהם העדינות, השתמשו (בעיקר בפודלים המיניאטורים שפותחו מאוחר יותר) לחיפושפטריות כמהין. בזכות האינטליגנציה הגבוהה שלהם, זריזותם ומראם המיוחד התאימו הפודלים למופעי הקרקס.

כיום משמש הגזע בעיקר ככלב לוויה ושעשועים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 הפך הפודל לאחד הכלבים הפופולריים ביותר בעולם, מכיוון שפרוותו אינה נושרת, וריחו מתון יחסים לגזעים אחרים.

ברנרד זננהוד

ארץ מקור : שוויץ .
משקל : 40-44 ק"ג .
גובה : 58-68 ס"ם .
תוחלת חיים : 7-9 שנים .
תיאור: בעל פרווה מבהיקה בשלושה צבעים ועליה סימנים ייחודיים.
אופי : שופע טוב לב וסבלני , אך זקוק לחברה אנושית ולחיבה .
שימוש : כלב חילוץ והצלה במפולות שלגים וברעידות אדמה .
ברנר זננהונד הוא גזע כלב הרים ברניזי גדול, אחד מארבעת גזעי כלבים מסוג זננהונד הבאים מהאלפים השווייצריים.
השם זננהונד נגזר מהמושג "זנה" (Senne) בגרמנית שפרושו מרעה אלפיני, ו"הונד" (hund) שפרושו בגרמנית כלב. ברנר מתייחס לאזור המוצא של הגזע - קנטון ברן בשווייץ. במקור, שימושו הכלבים הגדולים בחוות האזור גם כבהמות משא וכמושכי עגלות.

גולדן רטריבר

ארץ מקור : בריטניה
משקל : זכרים 30-34 ק"ג נקבות 25-30ק"ג
גובה : זכרים 58-61 ס"מ נקבות:54-47 ס"מ
תוחלת חיים : 12-15 שנים
תיאור : פרווה ארוכה בצבע בהיר , בגוונים שבין לבן לזהוב
אופי : שקט , נוח וידידותי
שימוש : נחיה לעיוורים ולוויה
גולדן רטריבר - (רטריבר זהוב) הוא גזע נפוץ של כלבים. אופיו הטוב הופך אותו לפופולרי בעיקר כחיית מחמד בקרב משפחות. זהו אחד הגזעים הנפוצים ביותר בישראל. הגזע מכונה בעגה "גולדן".
מאפיינים
גודלם של הגולדן רטריברים הוא בינוני עד גדול. בדרך כלל באופיים הם פעילים ואוהבי משחקים. לרוב הם כלל לא תוקפניים ולא טריטוריאליים ולכן אינם מתאימים לשמש ככלבי שמירה. לעומת זאת, מאחר שהם כלבים סובלניים ובעלי פוטנציאל גבוה לאילוף הם משמשים לעתים קרובות ככלבי נחייה לעיוורים. כמו כן, עקב שילוב תכונות אלו, עם יכולת חישת ריח טובה, גופי משטרה עושים בהם שימוש. במשטרת ישראל, למשל, משמשים כלבי גולדן רטריבר לגילוי חומרי נפץ.
כלבי גולדן רטריבר דומים מאוד לכלבי לברדור רטריבר, הן במראם והן באופיים. מבחינת אופיים, גולדן רטריברים יותר פעילים ופחות "רציניים" מלברדורים. מבחינת מראה חיצוני, הם נבדלים מהלברדורים בעיקר בפרווה הארוכה והמוזהבת.
כלבי גזע זה ידועים בחיבתם לבני אדם וביחסם החם לילדים. מסיבה זו הם נפוצים בקרב משפחות, בתצוגות ואף בסדרות טלוויזיה וסרטים. הצד השני של תכונה זו הוא הרצון הרב שלהם לשחק ולהיות חלק מכל פעילות במשפחה. תכונה בולטת אצל רובם היא חיבתם הרבה למים, שחייה ורחצה.
כלבי הגולדן רטריבר מגיעים לגודלם המלא בגיל שנה ולמשקלם המלא בגיל שנתיים. התבגרותם השכלית נמשכת עד גיל שלוש, ולעתים אף יותר.
היסטוריה
כבר במאה ה 14 ספניאלים הגדולים מרוב הספניאלים של ימינו שימשו להברחת ציד ו-hawking. מתוך זני כלבים אלו, פותחו זני כלבי ציד ממשפחת הסטרים ובמקביל פותחו זני פוינטר. בעקבות התפתחות כלי הירייה ובעקבות תיעוש ייצורם, גדלה תפוצתם בתחום הציד. אי לכך התפתח אופי חדש של ציד, אשר בו נעשה שימוש רב יותר בכלי ירייה מאשר בצורות הציד המסורתיות. שיטת ציד זו הביאה לצורך בכלבים אשר יביאו את הציד אשר נורה ונפל לעתים במרחק רב ולעתים בשטח אליו הגישה הייתה קשה לאדם. לכן החלו ציידים בתחילת המאה ה-19 לאמן את הסטרים והפוינטרים שלהם גם להבאת ציד (retrieve). בשנות ה 30 של המאה ה-20, החלו מגדלי כלבים לפתח גזעים מיוחדים להבאת הציד בלבד.
לצורך כך היה דרוש זן של כלב בעל חוש ריח טוב, שיהיה צייתן, וללא תשוקתו של הסטר לרוץ מרחקים גדולים. כלבי סטר הוכלאו עם כלבי סנט ג'ון ניופאונדלנד (שהיו קטנים ושונים מהגזע המוכר כיום כ"ניופאונדלנד"). כלבים אלה הובאו לבריטניה על ידי דייגים מניופאונדלנד.
ככל הנראה, בשנת 1823 הביא הדוכס של מלמרסובי, את הסנט ג'ון ניופאונדלנד הקטן, מדייגים שעגנו בנמל פול. מאוחר יותר הוסב שם הגזע ללברדור רטריבר.
על פי הדפסי עץ בספרים מאותם ימים ניתן לראות שנעשו שילובים בין ווטר ספניאל והניופאונדלנד הקטן, בין ווטר ספאניאל וסטר וכן בין סטר וניופאונדלנד. בהתאם לשילוב שנעשה, הצאצאים היו בצבע שחור, חום (כבד) בלאק אנד טאן, או ברינדל ובגובה של כ-61 סנטימטרים. הפרווה הייתה קצרה, ארוכה וחלקה או גלית אך תמיד צפופה. מדי פעם נולדו גורים צהובים להורים שחורים. כלבים אלה היו קודם כל כלבי רטריבר ואבות הלברדור רטריבר של היום, וכן של הרטריבר חלק השיער.
בשלב זה, חבר פרלמנט ממוצא סקוטי בשם דאדלי מארשבאנקס, לימים הלורד טווידמאות' - חובב מושבע של בעלי חיים ואוהב ספורט מכל סוג שהוא - החל לגדל באחוזת גווישן אותה רכש ב-1854 חיות משק למיניהן וגם כלבים, ברובם כלבי ציד.

ביגל

ארץ מקור : בריטניה .
משקל : 20ק"ג .
גובה : 33-40 ס"ם .
תוחלת חיים : 15 שנים .
תיאור : פרוותו קצרה בשילוב של כמה גוונים , קצה זנב לבן .
אופי : חברותי .
שימוש : ציד וגישוש.
אילוף: הסתגלות גבוהה .
הביגל הוא כלב ציד ממשפחת ההאונדים .
היסטוריה של הגזע
העדות הממשית הראשונה לקיום הגזע, היא משנת 1475. מקור שמו של הביגל אינו ברור, אך משוער כי הוא במילה beag ('קטן' בשפה הקלטית) או מהמילה beuguel (קולני, פירוש מילולי פתוח-גרון). הביגל הוכר כגזע ב1873, וב-1890הוקם בבריטניה מועדון מגדלי הביגל הראשון. הגזע הגיע לאמריקה הצפונית עם המתיישבים הראשונים, ושם פותח תת-זן קטן יותר.

בוסטון טרייר

משקל : מחולק ל-3 קבוצות
מתחת ל 6.8 ק"ג
בין 6.8 ל-9 ק"ג
מ- 9 עד 11.5 ק"ג
גובה : 38 -43 ס"ם
תוחלת חיים : 12-15 שנים
תיאור : מלא חיים ,אינטליגנטי , בעל חוש הומור, אלגנטי, מעביר רושם של נחישות , כוח ואקטיביות עם סגנון אצילי ועדין .
אופי : נחרץ וטוב מזג .
הבוסטון טרייר הנו גזע כלבים שמקורו בארצות הברית  ובכך מהווה את אחד הגזעים היחידים שפותחו בארצות הברית. מקורו של גזע קטן זה הוא כנראה בהכלאות של בולדוג וטרייר אנגלי לבין בולדוג צרפתי ובוקסר אשר נעשו בבוסטון . יש המכנים את הבוסטון טרייר כ "הג'נטלמן האמריקאי" או כ"כלב הלאומי של ארצות הברית".

תיאור הגזע: הבוסטון טרייר הוא כלב עם מבנה גוף ריבועי חסון, קומפקטי, קצר ושרירי בעל קו גב ישר ועומק חזה בולט. נשיאת גופו קלה ומלאת חן, גפיו חזקות וישרות וזנבו קצר. ראשו של הבוסטון טרייר קצר וריבועי רמז למורשת הבולדוג - המתבטא גם באופיו הנחרץ. עיניו עגולות וגדולות המרוחקות זו מזו, ואוזניו קטנות וזקופות. שערו של הטרייר הבוסטוני קצר, חלק, מבהיק ובעל מרקם עדין. צבעיו מנומר, שחור או מעין שחור אדמדם עם כתמים לבנים. מגדלי הגזע מבחינים בין שלוש קבוצות של הבוסטון טרייר הנקבעים על פי המשקל של הכלב: בקבוצה הראשונה (הקלה) הכלבים שוקלים מתחת ל 6.8 ק"ג. בקבוצה השנייה (הבינונית) הכלבים שוקלים עד 9 ק"ג. הקבוצה השלישית (הכבדה) בה הכלבים שוקלים מתחת 11.4 ק"ג.

דף הבית

הבלוג החדש שלי מדבר על הכלבים .
הכלב הוא חיית מחמד .
כלב הוא שמו העממי של כלב הבית , תת מין של הזאב המצוי , ממשפחת הכלביים , מסדרת היונקים הטורפים .
הכלבים התפתחו מהזאבים .
תוחלת החיים שלהם בדרך כלל היא 10-12 שנים אך כלבי צייד ולברדורים מסוגלים לחיות גם בין 18ל- 22 שנים .
יש מלא סוגים מהכלבים .
בבלוג הזה אנחנו נדבר על כמה סוגי כלבים ועל השימוש שלהם ( התועלת שלהם לבני האדם ) .

 

אפגני

המשקל שלו : 20-30 ק"ג .
הגובה : 61-74 ס"ם .
תוחלת חיים : 13-14 שנים .
אופי : רגוע ועדין .
כלב אפגני הוא כלב ציד , ממשפחת כלבי הרוח , הכלב האפגני קיים כבר אלפי שנים , והוא אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר .
כיום משמשים כלבים אלה בעיקר ככלבי תצוגה ותערוכה .
הפרווה ארוכה ומשיית, בצבעים מגוונים, ודורשת טיפול רב. פרוותו הארוכה מגנה עליו מהקור העז בהרי אפגניסטן.
הזנב המסתלסל בקצהו הוא מאפיין טיפוסי. ראשו מוארך , צווארו ארוך , אפו שחור .

 

 

בול מאסטיף

ארץ מקור : בריטניה .
משקל : 41-59 ק"ג .
גובה : 60-68 ס"ם .
תוחלת חיים : מתחת ל 10 שנים .
תיאור : פרוותו  קצרה וקשה וצבעיה חום , אדום או מנומר . על פניו מסכה שחורה , אוזניו קטנות ומקופלות ועיניו כהות או בצבע אגוז .
אופי : בטוח , צייתן , אמיץ נאמן ואוהב .
שימוש : כלב שמירה ולוויה .
מקורו של גזע זה אינו ברור, אך הדעה הרווחת היא, שהוא נוצר מהכלאה בין בולדוג אנגלי למסטיף אנגלי .
תכונותיו תומכות בדעה זו: באומץ ובנחישות הוא דומה לבולדוג ובעירנות ובנאמנות לרכוש בעליו כמוהו כמסטיף.
גזע הבול מסטיף פותח באנגליה . מפיתוח זה נוצר כלב חזק ומרשים, אשר אינו חושש להשתמש בכוחו בשעת הצורך. הודות לתכונתו זו שימש ככלב שמירה. הוא היה מתלווה לשומר הלילה באחוזה בסיוריו, במטרה למנוע מזרים לצוד באזור האחוזה, וכשהיה רואה ציד היה מתנפל עליו ומחזיק בו עד בוא השומר, בלי לפגוע בו. לכן כונה "שומר היער" או "כלבו של שומר הלילה".
מבנה הבול מאסטיף :
הבול מסטיף הוא כלב גדול במשקלו ובגובהו, אך למרות גודלו הוא קל תנועה, חופשי מסרבול או מכבדות. רגליו שריריות וחזקות וגבו ישר וקצר.
פרוותו של הבול מסטיף קצרה וקשה וצבעיה חום, אדום או מנומר. על פניו מסכה שחורה, אוזניו קטנות ומקופלות ועיניו כהות או בצבע אגוז.