אודיות

שם : נאדין טריף + מיאמי מאדי
תאריך : 29/1/1998
+ 23/8/1998
כתובת : כפר ג'ולס
דוא"ל : nadintrf.55@gmail.com
עיסוק : תלמידות כיתה ט'1 מקיף ג'וליס .
קצת על עצמנו : אנחנו רצינו לעשות בלוג על הכלבים כי אנחנו אוהבות את הכלבים ואוהבות לחיות עם הכלבים אז רצינו לעשות את הבלוג על הכלבים כדי לעזור לאנשים שהם אוהבים את הכלבים ומעניינים לחיות אתם והם מחפשים סוג של כלב כדי לקנות .
אז אנחנו כתבנו על כמה סוגי כלבים ויש עוד המון סוגי כלבים שאנחנו נכתב עליהם .

מלטזי

משקל : 3-4 ק"ג

גובה :20-25 ס"מ

תיאור : גופו קטן ופרוותו לבנה

אופי : נוח

שימוש : תערוכות ולוויה

מלטזי הוא כלב קטן מגזע כלבי לוויה הידוע בפרוותו הלבנה וחלקה

הגזע הופץ בימי קדם בשנת 300 לפני הספירה. הסוחרים בני הממלכה הפינקית הביאו ככל הנראה לאיטליה את גזע ה"מליטה" הקדום (שמה הארכאי של מלטה) לפני יותר מאלפיים שנה.להבדיל מכלבים אחרים לסוג המלטזי אין ריח כלבי ואינו משיר שיער.

המלטזי הוכר כגזע על ידי הפדרציה הבינלאומית לתקינת כלבים בשנת 1954 והתקן האחרון של הארגון לגזע זה נקבע ב-27 בנובמבר 1989. בארצות הברית הוכר הגזע על ידי מועדון הכלבנות האמריקאי עוד בשנת .1888
בין מאפייניו הבולטים של המלטזי נמצא גולגולת עגלגלה. אפו שחור, גופו דחוס ואורכו שווה לגובהו. אוזניו שמוטות, שערו ארוך ועיניו כהות מאד ומוקפות בעור שחרחר (המכונה "הילה"), דבר המעניק לעיניו הבעה מיוחדת. אפו עשוי להבהיר ולהפוך לוורוד או חום בהיר כאשר הכלב אינו נחשף לשמש. במקרים רבים האף יהפך כהה שוב לאחר חשיפה מוגברת לשמש. פרוותו של המלטזי ארוכה ומשיית והוא חסר שכבת פרווה תחתונה. צבע פרוותו לבן טהור. אף שאוזניים בצבע קרם או צהוב בהיר מותרות אף הן, אלו אינן תכונות רצויות לגזע. מותרים אף גוונים של צבע שנהב בפרוותו. שרידים של כתום בהיר בפרווה הם פגם


אופיו של המלטזי מאפשר את החזקתו בחיק בעליו והוא אוהב תשומת לב. אלה כלבים שובבים ועירניים, אף בגיל בוגר. חלק מן הכלבים המלטזיים עשויים להיות תוקפניים ויש להשגיח על ילדים קטנים בקרבתם, אף שגידולם בחברת ילדים עשויה לסייע בהכחדת תכונה זו. המלטזי פעיל מאד בתחום הבית, הוא מעדיף לשהות במבנים סגורים. לכן גם ניתן להחזיקו בדירות. מלטזים אף עשויים לסבול מחרדת נטישה ובעת גידולו יש לשים לב לתכונתו זו.

לכלב המלטזי אין שכבת פרווה תחתונה וכמעט שאינו משיר שיער. בדומה לכלבי פודל ובישון פריזה, הכלב המלטזי נחשב להיפואלרגני ואנשים רבים שהם אלרגיים לכלבים עשויים שלא להיות אלרגיים לכלב המלטזי. הטיפול העיקרי בכלב צריך להתמקד בניקוי דמעות סביב ארובת העין כדי למנוע תופעה של הכתמת הפרווה. כתמים כהים סביב העיניים, המכונים "כתמי דמעות", הם בעיה ידועה בגזע זה המשתנה בחומרתה מכלב לכלב. ניתן להסיר כתמי דמעות בהברשה עדינה במסרק מתכת, לאחר הרטבת האזור במים פושרים. פעולה שעליה יש לחזור מדי ימים ספורים.
פרוות הכלב חייבת ניקוי והברשה יומיומית כדי לשמור על צורתה האוורירית ומניעת קשרים וסיבוכים. בעלי מלטזים רבים מספרים את הכלב בתספורת קצרה, 2-5 ס"מ, המשווה לכלב מראה של גור. אחרים, המגדלים כלבים לתצוגות, מקפידים לעטוף את פרוותו של הכלב בבגד ולחשוף את פרוותו רק בעת התצוגה.
מלטזים רבים רגישים ל"עיטוש הפוך" הנשמע כנחירה, צפירה, או קולות מחנק, הנובעים מהתרגשות-יתר, מאלרגיות, או בשעת יקיצה. אין זה מצב מסכן חיים, אולם יש לנסות ולהרגיע את הכלב בשעת תגובה זו.
הגזע הובא לראשונה לישראל בשנת 1979 על ידי יאיר צברי, הגורים הובאו מחוות הגידול בדרום אפריקה והפכו לפופולריים מאד משנות ה-80, ועד היום.

 

סמוייד

ארץ מקור :  סקנדינביה

משקל : 25 ק"ג

גובה : זכרים : 57 ס"מ
         נקבות :53  ס"מ

תחולת חיים : 14 שנים

תיאור :  גופו של הסמוייד מוצק, וגבו שרירי, הראש משולש והזנב ארוך ומסתלסל. הוא בעל פרווה מלאה וכפולה. צבעה של הפרווה, הוא ברוב המקרים לבן, אך ייתכנו גם צבעים קרמיים אך למרות זאת תקן הגזע קובע כי הוא צריך להיות לבן.

אופי : חכם, מסור, ידידותי, נמרץ, בעל ביטחון עצמי, סתגלן, עצמאי ועקשן

שימוש : שעשועים.

הסמוייד הוא סוג של כלב השייך למשפחת הכלביים.

שמו לקוח משם השבט "סמוייד", שמוצאו בטונדרה, המשתרעת לחופי אוקיינוס הקרח הצפוני מהים הלבן במערב ועד להרי סיביר במזרח. הכלב שימש לשמירה על עדרי איילים, הובלתם, גרירת מזחלות ושמירה מפני חיות טורפות. בעליהם התנהגו אליהם כאל בני בית, וחלקו איתם את מזונם וביתם, גם לצורך חימום הבעלים בעזרת הכלבים. הודות למנהג זה, נטבעה בסמויידים תחושת היותם חלק מהבית ונאמנותם לבעליהם. משלחות חוקרים, שפגשו את אנשי השבט בסוף המ-19,הביאו עימם את הגזע לבריטניה, שהוו את הבסיס לגזע ולהכרתו בעולם.

הסמוייד חכם, מסור לבעלים, ידידותי מאוד (לכן לא תמיד יתאים לשמש ככלב שמירה), נמרץ, בעל ביטחון עצמי רב, מסתגל בקלות, עצמאי ומאוד עקשן. זקוק לחינוך ואילוף קפדניים. כינויו של הגזע הוא "סם המחייך" בגלל מיקום העיניים ביחס לפה וצורת המשיכה של הפה לאחור שנראים כמו הבעת חיוך וכמו הבעת פניו, כך גם אופיו.

 

כלב כנעני

ארף מקור : ישראל

משקל : 18-25  ק"ג

גובה 50-60 ס"מ

תחולת חיים : 16-18  שנים

תיאור : הכנעני הוא כלב בינוני שרירי זריז וחזק ביחס לגדולו .
כמו רוב כלבי השפיץ אוזניו זקופות וזנבו נישא גבוה ומגולגל מעל הגב פרוותו עבה וקשה והיא ומגנה עליו מפגעי מזג אוויר .
צבעה אדמדם לבן .שחור מנוקד או גוונים של חול צבעי המדבר -חול, זהב אדום וקרם טיפוסים לגזע

אופי :
כבן למשפחת כלבי השפיץ, הכנעני הוא כלב נאמן ביותר למשפחתו, אולם, הוא מעט מרוחק. הכנעני הוא טריטוריאלי ביותר, ושומר בקנאות על סביבתו, לכן הוא כלב שמירה מעולה.
הכנעני הוא כלב חשדן, ולרוב לא ייתן לאף אדם לגעת בו למעט בעליו. במידה ופולש לשטחו כלב זר הוא עלול לתקוף כדי להרוג .

שימוש : לוויה ושמירה .


הכלב הכנעני הוא הכלב הגזעי היחיד שמוצאו בארץ ישראל.
הגזע הכנעני משתייך לתת המשפחה כלבי שפיץ, כפי שמכונים כלבי פאריה. משפחה זו היא אחת ממשפחות הכלבים העתיקות ביותר, הכלבים השייכים למשפחה זו נשתמרו אלפי שנים, כשהם שומרים על תכונות בסיסיות ומשתנים במעט בהתאם לתנאי הסביבה, והם היסוד הבסיסי לקשר שבין האדם לכלב. הגזע הכנעני היה נפוץ מאוד באזורנו, מסיני עד סוריה. הוא מוכר עוד מימי התנ"ך ומופיע בציורי קיר באתרים ארכאולוגיים בני אלפי שנים. בתקופה העתיקה חיו כלבים אלה ככלבי להקה פראיים. במהלך השנים התרחש חיבור בינם לבין נוודי האזור, הבדואים הכלבים שימשו ככלבי עבודה וככלבי שמירה. מי שהביאה, בעת החדשה, להיכרות עם הגזע הייתה פרופ' רודולפינה מנצל, שהגיעה לארץ ישראל מאוסטריה בשנת 1934, והקימה ארגון של כלבי שירות לטובת "ההגנה". פרופ' מנצל מצאה כי הכלבים שמוצאם באזור זה הם המתאימים ביותר לשמש ככלבי עבודה משום יכולתם להסתגל לתנאי הסביבה הקשים ולתנאי אקלים קיצוניים, ומשום היותם קלים לאילוף ובעלי תכונות של נאמנות ונכונות לעבודה.



כבן למשפחת כלבי השפיץ, הכנעני הוא כלב נאמן ביותר למשפחתו, אולם, הוא מעט מרוחק. הכנעני הוא טריטוריאלי ביותר, ושומר בקנאות על סביבתו, לכן הוא כלב שמירה מעולה. הכנעני הוא כלב חשדן, ולרוב לא ייתן לאף אדם לגעת בו למעט בעליו. במידה ופולש לשטחו כלב זר הוא עלול לתקוף כדי להרוג.
בטבע הכנענים חיים בלהקות. בדומה לזאבים, הלהקות נשלטות על ידי זכר אחד ונקבה אחת ושאר חברי הלהקה מדורגים במדרג חברתי. הכנעני, רואה במשפחה של בני האדם את הלהקה שלו ולכן יכול לקרות מצב שבו הוא ינסה לתפוס את ה"מנהיגות" על להקה זו וינהג בתוקפנות. על-מנת למנוע מצב זה יש לאלף את הכנעני מגיל צעיר. הכנעני לא יתקוף אדם, אלא אם כן יראה צורך לעשות זאת על-מנת להגן על הטריטוריה שלו, על זכויותיו ועל מעמדו בלהקה. במקרים רבים, הוא נוטה לגונן באופן מוגזם על הילדים במשפחה.
הכנעני נוהג לחפור בורות. זוהי עדות לחיי הבר, בהם הוא נהג דרך קבע לחפור בורות ולהטמין בהם מזון לעת חירום.
קיימות להקות של כלבים כנעניים פראיים שחיות בטבע. בישראל ישנם כלבים פראיים בצפון בצבעי שחור ושחור לבן וככל שמדרימים הצבעים הופכים בהירים

 

יורקשייר טרייר

ארץ מקור : אנגליה

משקל : עד 4.500  ק"ג

גובה : 20 ס"מ

תחולת חיים : 12-15 שנים

תיאור : בעל פרווה ארוכה חלקה ומשיית  בצבע חום בהיר

אופי : עקשן וערני

שימוש : לוויה שעשועים ותערוכות

היורקשייר טרייר הוא כלב בית השייך למשפחת הכלביים.

היורקשייר טרייר הוא כלב קטן, מאוזן ושרירי. בעל קו עליון ישר וגב קצר, אך לא מכווץ. כלב פרופורציונלי מאד. בעבר הלא רחוק נהגו לקצוץ את זנבו לפי דרישת תקן הגזע. כיום, לאחר החלת החוק האוסר קיצוץ איברים שלא למטרות רפואיות אצל בעלי החיים, ניתן לראות יותר ויותר כלבים מן הגזע עם זנב מלא וארוך. גובהו של היורקי כבוגר הוא כ - 20 ס"מ בערך ועל מנת שיתאים לדרישות הגזע - משקלו לא יעלה על 3.100 ק"ג.
הפרווה של היורקשייר טרייר דורשת השקעה וטיפול מסור ועקבי. אלה שאינם רוצים להציג את כלבם בתערוכות או להשקיע את זמנם בטיפוח של שיער היורקשייר טרייר יעדיפו להעניק לכלבם תספורת גורית במספרת כלבים המתמחה בכך. שיער הראש נאסף ונקשר ל"קוקו", על-מנת למנוע ממנו ליפול על ולתוך העיניים, מה שעלול לגרום לדלקות עיניים. חשוב להדגיש שליורקשייר טרייר אין פרווה תחתונה ולכן אינו משיר שיער. כל מי שסובל מתופעות אלרגיה או בעיות נשימה כמו אסטמה או ברונכיטיס ידע להעריך את המעלה הזו. או להבדיל, אנשים שניקיון ביתם חשוב להם. היורקשייר טרייר מתאים לגידול בדירות קטנות. למרות פרוותו הארוכה, אינו משיר שיער.



בהשוואה להיסטוריה של גזעים רבים, דומה כאילו היורקשייר טרייר הופיע כך פתאום, יש מאין. קיימות כמה גרסאות להיסטוריה של הגזע. מספר תאוריות הטוענות שהיורקשייר טרייר מתייחס לטרייר גדול כמו האיירדייל טרייר, או לכלב בעל פרווה חלקה כמו המנצ'סטר ואולי לכלב קצר רגליים, גב ארוך ובעל קו עליון לא ישר, כמו הדנדי דיאמונט. תאוריות אלה מתבססות על העובדה שגורי הגזעים הללו נולדים בצבע שחור עם כתמים חומים זהובים במקומות מסוימים, וחלקם משנה את צבעם עם התבגרותם לצבעי השחור פלדה וזהוב, בדיוק כמו היורקשייר טרייר.
ניתן להניח, כמעט בוודאות, שגזע היורקשייר טרייר הוא תוצאה של הכלאות מכוונות בין כמה סוגי טריירים, אשר חיו באזורים שונים באיים הבריטיים, ונדדו עם בעליהם למחוז יורקשייר, בחיפושם אחר עבודה במפעלי הטקסטיל ובמכרות הפחם, בתקופת ה"מהפכה התעשייתית".
בין הגזעים הידועים כאבות הגזע , ניתן למנות את הגזעים הבאים : הווטר סייד טרייר (Water Side Terrier), הקליידסדייל טרייר (Clydesdale Terrier) והפייסלי טרייר (Paisly Terrier) – ידועים יותר בשם סקוטיש טרייר(Scotish Terrier), הבלק אנד טן טוי אינגליש טרייר (Black and Ten Toy English Terrier) והמלטז.
היורקשייר טרייר הידוע הראשון היה כלב ששמו האדרספילד בן, שנולד בשנת 1865  מגדלו היה אדם בשם איסטווד, מהעיר האדרספילד שבאנגליה. לכלב זה הייתה השפעה רבה על הזכרים הראשונים, גודלם ואיכותם המשובחת. האדרספילד בן מת בהיותו בן 6 בלבד, קורבן לתאונת דרכים. ואולם, במשך חייו הקצרים זכה ביותר מ – 70 פרסים בתצוגות כלבים שונות, ומילא כאמור, תפקיד חשוב בעיצובו של הגזע, כפי שהוא נראה היום.
עד  1880היה הגזע מוכר בשם Scotch Terrier. בשנת 1886 הוכר היורקשייר – טרייר רשמית על ידי ה-British Kennel Club.
במשך דורות רבים, נאסר הציד על האריסים והעניים ברחבי אנגליה – אי לכך, נחקק חוק, בערך במאה ה – 11, האוסר על האריסים להחזיק בכלבים גדולים, היכולים לשמש למטרות ציד, והתיר להם להחזיק רק בכלבים קטנים. החוק הנוקשה קבע במפורש שרק כלב שיהיה מספיק קטן להידחק דרך טבעת שקוטרה 7 אינצ'ים, יוכרז כחוקי ובעליו יורשה להחזיק בו.
האריסים השתמשו בכלביהם בעיקר לציד עכברים, חולדות ומזיקים שונים בשדותיהם ובבתיהם, אך גם לצייד ארנבות וחיות קטנות אחרות, ששימשו תוספת למזונם הדל.
היורקשייר – טרייר שקל בתחילת דרכו מעל 7 ק"ג, אולם, עקב הנסיבות, פותח במשך השנים טרייר זעיר, שיענה מחד על דרישותיו הנוקשות של החוק, ומאידך ישרת את צורכיהם של האריסים והעניים.
היורקשייר – טרייר שימש ככלב עבודה לכל דבר, והוא הפך לכוח עזר חשוב במשקים החקלאיים של האריסים – צד מזיקים בשדות, ומאוחר יותר, גם במכרות הפחם ובמפעלי הטקסטיל שצצו עם המהפכה התעשייתית באנגליה. בתחילת המאה ה-19 החלו בעלי הכלבים לערוך רישומים של כלביהם, ולערוך ביניהם הכלאות מכוונות. הגידול הפך מבוקר, לא למטרות תחביב, אלא לשם הכנסה נוספת. עם השבחת הגזע ומזעורו, החל מחירו של היורקשייר –טרייר להאמיר.
המהפך במעמדו ובייעודו של היורקשייר – טרייר החל בתקופה הוויקטוריאנית בערך. מגזע ששימש את המעמדות הנמוכים ביותר באנגליה, ככלב עבודה לכל דבר, הפך ה"יורקי" לחיית מחמד אופנתית ומפונקת של המעמדות הגבוהים ביותר, ומחירו הוסיף להאמיר בהתאם.
למראה הופעתו הזוהרת של ה"יורקי" כיום, קשה להאמין שתחילת דרכו הייתה כה צנועה. הוא נהיה לכלב פופולרי ומבוקש בעולם כולו, ומשמש בן – לוויה למפורסמים רבים

 

דלמטי

ארץ מקור : קרואטיה

משקל : 27-30  ק"ג

גובה : 54-61  ס"מ

תוחלת חיים : 10-13 שנים

תיאור : בעל פרווה קצרה קשה וצפופה  פרוותם בצבע לבן ועליה נקודות שחורות אך לעתים חומות

אופי : כלב אנגרטי  סקרן אוהב ילדים ונאמן

שימוש : שעשועים ולוויה

הדלמטי הוא גזע של כלב הבית, המשמש ככלב ציד. מקור שמו באזור מוצאו, חבל דלמטיה שבקרואטיה של ימינו

זהו גזע פופולרי בעל מבנה גוף שרירי, גודלו בינוני והוא בעל סיבולת גבוהה. פרוות הדלמטים קצרה, קשה וצפופה. פרוותם בצבע לבן ועליה נקודות שחורות, אך לעתים חומות. צבע האף והעיניים חום או שחור, בהתאם לצבע הנקודות. גורי הדלמטי נולדים לבנים לחלוטין. עם הזמן, בשל הופעת כתמים שחורים (או חומים) על העור, הפרווה משנה את צבעה בהתאם. במשך כל חייהם, כתמים חדשים ימשיכו להופיע על הכלבים הדלמטיים, אם כי אחרי הגיעם לבגרות מינית קצב הופעת הכתמים יואט בהרבה. תוחלת חייו של הדלמטי היא מ-10 עד 13 שנים, אך עם טיפול מסור, ככל הכלבים, חייהם יכולים להיות ארוכים יותר.

הדלמטי הוא כלב אנרגטי ביותר וזקוק לאימון רב. הוא ממושמע ובדרך כלל קל לאילוף, סקרן, כלב משפחה פופולרי, אוהב ילדים ונאמן לבעליו. הדלמטי רגיל לחברת בני אדם, ולעתים ללא חברה הוא עלול להיכנס לדיכאון. יש לשמור עליו בסביבה שאינה סואנת על מנת שלא ירוץ אחר מכוניות

הדלמטי הוא גזע מאוד עתיק. בריאותם טובה באופן כללי, למרות שיש נטייה גדולה יותר בגזע זה לחירשות. מרביעי הגזע לא שמו לב בתחילה למחלה זו והם יצאו מתוך ההנחה שהכלבים טיפשים. מדענים גילו שקיים קשר בין בעלי חיים חירשים לבין היותם לבקנים וזו אותרה כבעיה גנטית. כיום מרביעים כלבים ששומעים בשתי אוזניהן, למרות שכלבים הסובלים מחירשות באוזן אחת או בשתי האוזניים עדיין יכולים להיות חיות מחמד מוצלחות. נמצא גם קשר בין חירשות לבין צבע העיניים - דלמטים כחולי עיניים בעלי סבירות גבוהה יותר לסבול מחירשות מאשר דלמטים חומי עיניים.
בעיות נוספות הקשורות לכלבים גדולים ככלל, ולכלבי ציד בפרט הינן בעיות אגן. בעיות מסוג זה מופיעות לראשונה בגיל מתקדם, והן מאופיינות בכיווץ שרירים לאחר הישארות בתנוחה מסוימת לזמן רב, כגון שינה או ישיבה. הכלב אינו מסוגל להזיז את שרירי האגן, מאחר שהם נוקשים. לאחר פעילות מוטורית קצרה השרירים מתרחבים והכאב נעלם כלא היה.

 

 

דוג דה בורדו

ארץ מקור : צרפת

משקל : זכרים :55-70  ק"ג
          נקבות : 45-70  ק"ג

גובה : זכרים: 60-68 ס"מ
         נקבות : 58-66  ס"מ

תחולת חיים : 8-12 שנים

תיאור : הפרווה קצרה וצבעה והוא  חום אדמדם
לעתים מופיעה מסיכה שחורה-אדומה  באוזר הפנים , תקן הגזע מתיר גם כתם לבן בחזה או בקצות הרגליים . פני הכלב פחוסים וזרבובית האף יכולה להגיע עד לאורך של כפעמיים אורף הראש

אופי :  הכלב רגוע ועדין ,בעל אופי יציב ונוח וביטחון עצמי רב הוא אנו תוקפן אך מצטיין ככלב שמירה בזכות הטריטוריאליות והערניות  שלו . מסתדר מצוין עם ילדים  ואין לו בעיה לקבל מהם מרות .

שימוש  :  כלב שמירה ולוויה

מוצאו של גזע זה איננו ודאי. יש הטוענים שמוצאו בכלבים עתיקים בשם מולוסרים, כלבי הגנה, שמירה וסחיבת משאות, שהופצו על ידי היוונים ברחבי אירופה. הצרפתים טוענים שמקורו בצרפת, ומסתמכים על ממצאים ארכאולוגיים של שלדי כלבים גדולים ומסיביים מהתקופה הפרהיסטורית. בשל יכולת השמירה שלו, היה הדוג דה בורדו פופולרי מאוד בבתי אצילים בצרפת. הוא אומן להגן על רכוש, לשמור על עדרי בקר, לצוד חזירי בר, לסחוב את עגלות הקצבים, לעייף שוורים לפני שחיטה וככלב שמירה בנמלים כנגד פשיטות של שודדי ים. מימי הקיסרות הרומית ועד תחילת המאה-20 שימש לקרבות כנגד כלבים וחיות אחרות, כמו דובים, שוורים ואף כנגד בני אדם. במאה ה-16 השתמשו בכלבים אלו כאמצעי להענשת אסירים. ב-1863 התקיימה תערוכת הכלבים הראשונה בצרפת, שקבעה תקני גזע טיפוסיים ואחידים של כל הגזעים החיים בצרפת, , על שם עיר הבירה של המחוז שבו הוכלא - בורדו. את גבולות צרפת יצאו הכלבים רק בשנות ה-60 של המאה-19. בעבר, כאשר השתמשו בגזע זה למטרות עבודה, הוא חונך לתוקפנות ונודע ככלב מפלצתי בעל לסתות אימתניות, אולם לאחר תערוכת הכלבים ב-1863 החלו אצילי צרפת לרכוש את הדוג דה בורדו ככלב לוויה נאמן בעל מזג נינוח.
כיום אנשים רבים רוכשים כלב זה כחיית מחמד. 

הפרווה קצרה וצבעה הוא חום-אדמדם. לעתים מופיעה מסיכה שחורה-אדומה באזור הפנים. תקן הגזע מתיר גם כתם לבן בחזה או בקצות הרגליים. פני הכלב פחוסים וזרבובית האף יכולה להגיע עד לאורך של כפעמיים אורך הראש (מהעיניים ועד לסוף הגולגולת). כלבים שפניהם פחוסים במיוחד נוטים לסבול מבעיות נשימה ויכולתם הגופנית מוגבלת.
בגלל משקלם הרב של כלבים אלו, נדרשים להם שרירי אגן וגב חזקים במיוחד שייתמכו בעצמותיהם המסיביות, אחרת הם עלולים לרכוש בעיות יציבה שונות, שהמסוכנת מכולם היא היפ דיספלסיה. היפ דיספלסיה היא בעיה באגן, המדורגת ברמות שונות E - A. דרגה A משמעה אגן תקין. דרגה וE היא המצב החמור ביותר, שבו בדרך כלל נאלצים להמית את הכלב כדי לשים קץ לסבלו. באילן היוחסין של כלבים גזעיים מצוין מצב האגן של כל כלב שלושה דורות אחורה